רבינו המקובל הגדול שר בית הזהר המקובל האלה"י רבי משה קורדואירו ז"ל, נולד בשנת רפ"ב (לפי החשבון המובא לקמן בסעיף ה), לאביו החכם רבי יעקב (כדברי הרמ"ק בהקדמתו לספר הפרדס ואור יקר), שהיה ממשפחה רבת יוחסין מגולי העיר קורדובה שבספרד (עיין במבוא בספר אור יקר). נשמתו היתה אחוזה בשורש אליעזר עבד אברהם, ומבחינת רוח של זכריהו בן יהוידע (עיין בספר הגלגולים פרק ס"ה, ובספר לקוטי תורה להאריז"ל פרשת חיי שרה, והם המקור להמובא בשם הגדולים לחיד"א בערכו). וזכה לגילוי אליהו זל"ט (שם בשם הגדולים).
רבו המובהק בנגלות התורה היה מרן הבית יוסף (שם, ועיין לקמן) שחיבבו והרשהו לעיין בספרו "מגיד משרים" שהיה אז בכת"י (שם), והביא מרן בספריו מהרמ"ק ב' תשובות להלכה (שם בערך ספר אור יקר), ובאחת מהם מצאנו ששיבחו ושמח בו רבו מרן, עד שכתב עליו בלשון "לית דין צריך בשש, והאי דיינא נחית לעומקא דדינא, ויקויים בו מקרא שכתוב: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני" (שו"ת אבקת רוכל סימן צא). וברכת מרן עשתה פירות שכן "היה הרמ"ק חכם גדול בגמרא, וישב בישיבה כל ימיו לחדד את התלמידים, שתילי זתים, והיה גם כן קבוע להוראה לשפוט צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (לשון תלמיד הרמ"ק הרמ"ע מפאנו, בהקדמתו לחיבורו פלח הרמון), ושימש אב בית דין בעיר צפת (ספר ויקהל משה מובא בסדר הדורות ה"א של"ב).
ועם זאת שהיה עוסק הרמ"ק בנגלות התורה, מצאנו שכבר בבחרותו עסק רבינו הרמ"ק בחכמת הצירוף (כעדותו בספרו אור יקר חלק שיעור קומה כרך א עמ' קצב ט"ב). ועל חשקו בלימוד תורת הסוד, ועל רבו בחכמה זו, כותב רבינו הרמ"ק (בהקדמתו לספר פרדס רימונים) בזה הלשון:
נאום הצעיר משה בן לאדוני אבי כ"ר יעקב קורדואירו: בראותי ימי הילדות חלפו עברו למו, ברדפי כל תאוה ויכלו באפס כל תקוה, ויהי בהגיעני קוני אל שנת העשרים, ושער צהוב צמח, ויעירני קוני כאיש אשר יעיר משנתו, ואומרה אל נפשי עד מתי תתחמקין הבת השובבה, עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך, עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ותשכח ה' עושך ויוצרך מבטן, ועתה קומי קראי אל אלהי"ך, ותשקוד על דלתותיו יום יום, ורפא את מזבח ההרוס.
ויהי כשומעה את קול הקריאה הומה, ותאמר אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות לבקש לי מנוח אשר ייטיב לי, ואשמע קול מדבר עיר וקדיש מן שמיא נחית, מורי ורבי הרב המקובל האלה"י החכם הרב שלמה אלקבץ הלוי נר"ו, ויביאני אל היכלי טירותיו, ויורני, ויאמר לי, בני, יתמוך דברי לבך, הט אזנך ושמע דברי חכמים, ויציבני על דלתי החכמה והתבונה, מתוק מדבש ונופת צופים, המהגים והמצפצפים בעמקי סתרי התורה, ויהי בפי כדבש למתוק.
ואשקוד על דלתי מדרשו, ואשמע נאמו, ויועירני ללמוד דרכי הזהר ומפתחות לפתוח שעריו, ויתחזק בי לפתוח שעריו, ואהי עוסק ימים ואשתומם ואומר: מה טוב ומה נעים להיות עסקי זה כמה ימים, אהיה כבן לחכמה הזאת באהבתה אשגה תמיד, דדיה ירווני בכל עת ובכל רגע עד אשר לא תשכח מפי.
ואכן רבו של הרמ"ק בחכמת הסוד היה הרב שלמה אלקבץ (בעל פיוט לכה דודי, והרמ"ק מזכיר בספריו שקבל ממנו כמה ענינים, כדוגמת הפרדס ש"ג פ"ז, ובאור יקר כרך יד עמ' קנט), שהיה גם גיסו (כמובא בספר שם הגדולים לחיד"א בערכו, ובספר קורא הדורות דף לג ט"ג, ומקורם מהקדמת ספר אור נערב שכתב רבי גדליה בן הרמ"ק), ועם מורו זה נתגרש בשדות, וחידש חידושים בתורת הסוד, שהעלם למזכרת בספרו "גרושין" (שכתבו בשנת ש"ח-שי"א בהיותו בן כ"ו-כ"ט, ועיין בתורת נתן ערכי הרמ"ק בהקדמה עמ' לה). מגדולי תלמידיו של הרמ"ק היו: הרב אליהו דוידאש בעל ספר "ראשית חכמה", והרב אברהם גלאנטי בעל ספר "קול בוכים", והרב מנחם עזריה מפאנו בעל ספר "עשרה מאמרות" שהיה תלמיד לרמ"ק מפי כתביו, (בענין רשימת תלמידיו עיין בהרחבה שם עמ' מו-ט). אכן גם כל בני דורו היו תלמידיו בחכמת הסוד (כדלקמן בפרק ג סימן ב מסעיף ט והלאה). עד שעליו הליצו "ממשה (הרמב"ם) ועד משה (הרמ"ק) לא קם כמשה", זה (הרמב"ם לא קם כמותו) בפילוסופיא אלוקית, וזה (הרמ"ק לא קם כמותו) בקבלה אלוקית (עיין בספר שפע טל (הנדפס בשנת שע"ב) בסוף ההקדמה המכונה "בן מאה שנה").
רבינו הרמ"ק נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ג תמוז שנת ה'ש"ל לפ"ק (עדותו של בנו בהקדמתו לספר "זבחי השלמים" של אביו הרמ"ק), בהיותו בן מ"ח שנים בלבד (ר"י צמח בכת"י, הביאו החיד"א בשם הגדולים בערכו), ונטמן בצפת. רבו המובהק בנגלה מרן הבית יוסף הספידו בלשון: "כאן נגנז ארון התורה" (לשון תלמידו הרמ"ע מפאנו בהקדמתו לחיבורו פלח הרמון). ורבינו האריז"ל העיד שראה שני עמודי אש מלוים אותו לפני המטה (שם. וכן כתב תלמיד הרמ"ע מפאנו, רבי אהרן ברכיה ממודינה בספרו מגן אהרן, הובאו דבריו בהערות מקור חיים על ספר החזיונות הנדמ"ח עמ' קמ. וכן מובא בשם חכמי צפת, בספר קורא הדורות דף לג ט"ד, שמחברו חי בדור שאחריו. ועיין את המשך המעשה הנורא בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש (עמוד התורה פ"ב). ועוד עיין לקמן (בפרק ג סימן ג סעיף ב) שהרמ"ק מסר סימן לתלמידיו בדבר עמוד הענן שילך לפני מטתו), שמקובל בידינו כי רק אחד או שתים בדור זוכים לכך, (כזאת מצינו במס' כתובות דף יז ע"א, והמהרש"א שם כתב דהוא סימן שאין הדור ראוי לעמוד במחיצתו. וציין זאת על הרמ"ק בספר ויקהל משה המובא בסדר הדורות ה"א של"ב). רבינו האריז"ל הספידו, ואמר עליו שהיה הרמ"ק צדיק גמור כי לא חטא מימיו, והומת רק בחטאו של אדם הראשון, (עיין לחיד"א בספרו נחל קדומים פרשת כי תצא, ועיין בהקדמת ספר תורת נתן על ערכי הרמ"ק עמ' ט-י שמצא מקור כי הרמ"ק עצמו רמז על זה בספרו עיי"ש, ועיין עוד שם בתורת נתן עמ' סא שהראה מקור לזהר המבאר את ענין הסתלקות הצדיקים בלא חטא).
וביום שנפטר הרמ"ק ז"ל באו תלמידיו ושאר החכמים לבקרו, אמר להם הרמ"ק: דעו לכם רבותי, שאיש אחד יקום אחרי, ויאיר עיניכם בחכמת הקבלה, והגם שתבינו שהוא חולק על דברי, אין זה אמת, כי הכל אחד, אלא לפי שבימי היו צינורי הקדושה סתומים, כתבתי דברי בסתום גדול בבחינת הספירות, אבל אחרי מותי יתגלו יותר הצנורות, ויפרש האיש דבריו בבחינת פרצוף וכו' (עיין במה שנכתוב לקמן בסימן ד), ומפני זה יראה לכם שחולק על דברי, לכן אני מזהיר אתכם שלא תחלוקו עליו, כי כך קבלה נשמתו מהר סיני, ובפרט שניצוץ נשמתו מהרשב"י ז"ל.
רבי יצחק בן שלמה לוריא (1534, ה'רצ"ד - 25 ביולי 1572, ה' באב ה'של"ב) מכונה האר"י הקדוש הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16 והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י". תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.
המקובל רבי אברהם ב"ר מרדכי בר אברהם אזולאי, שהיה זקן זקנו של הגאון רבי דוד חיים אזולאי המכונה החיד"א. נולד בעיר פאס, והיה ממשפחות חכמי קשטילייא אשר באו תיכף מגרוש ספרד לפאס. ומשם בא דרך אניה להתיישב בארץ ישראל (ולזכר הנס שנעשה לו בים עשה את חתימתו כדמות ספינה), ונתיישב בירושלים בחברון ובעזה ושם בחברון נפטר ונטמן בשנת ה'תד
המקובל רבי אברהם אזולאי, כתב ארבע פירושים לספר הזוהר הקדוש שנקראו "קריית ארבע". "קרית ארבע" כולל ארבעה ספרים: א) אור החמה פירוש על הזהר. ב) אור הלבנה הגהות על כל הזהר. ג) זהרי חמה קיצור מספר ירח יקר שחיבר הרב מהר"א גלאנטי ז"ל תלמיד הרמ"ק ז"ל. ד) אור הגנוז מלשונות עמוקים שבספר הזהר. גם קראו "קרית ארבע" שהוא בנוי על ד' יסודות חזקים: רבינו הרמ"ק, רבינו האריז"ל, רבינו מהרח"ו, רבינו מהר"א גלאנטי, זכר כלם לחיי עד.
מתוך הקדמת הרב אברהם אזולאי לספר אור החמה ואור הלבנה מוכח שסידר את ספר "קרית ארבע" לדפוס בחייו בשנת שע"ח, שכן כתב בזה הלשון: נכתב פה עיה"ק קרית ארבע היא חברון, בשנת קהל גדול "ישבו הנה".
ספר "אור הלבנה" בהקדמת ספר אור הלבנה כתב רבי אברהם אזולאי בזה הלשון: כוונתי בזה החלק הנקרא ספר "אור הלבנה" להרים מכשול ולסקל כל אבן נגף הטעיות מספר הזהר, גם חלוף הנוסחאות אשר נפלו בו, לכן קראתי שמו ספר "אור הלבנה" כי הוא המאור הקטן המאיר לאדם ההולך באישון חשך הטעויות שנפלו בזה הספר יותר ממה שנפלו בשום ספר זולתו.
והטעם לחלוף הנוסחאות, כתב הרמ"ק זלה"ה (בספר אור יקר כרך ג עמ' קנח) ששני סופרים היו להרשב"י ע"ה, א' הוא רבי אבא, וסופר אחר, אמנם העתקת רבי אבא היא יותר נכונה. ואמנם סבת רוב הטעויות שנפלו בו, הוא לסבת עומק המושג וקוצר המשיג בו. ודע, שאל יחשוב אדם שיש בספר הזה שום הגה"ה מסברא ח"ו, אלא מספרי כתיבת יד המדויקים וקדמונים, ובקצת מקומות שהוא מוגה בסברא כתוב עליו: נ"ל, או נראה, או נלע"ד.
גם הוגה מספרי הזהר שכתב בידו הרמ"ק זלה"ה. וגם הוגה קצת ממנו מספר אחד שהובא ממצרים ששמעתי אומרים ונתאמת לי בראיה, שהועתק מהגהת האריז"ל זלה"ה, שהיו לפניו ששה ספרים מכתיבת יד קדמונים. גם מספר אחד של זהר מועתק ללשון הקודש שהעתיק הרב ישראל נקוא זלהה"ה, (נראה דהוא רבי ישראל אלנקוא המחבר ספר "מנורת המאור" הקדמון (נכתב בתחילת אלף הששי ליצירה) שנזכר הרבה בספר הקדוש ראשית חכמה ועוד ספרים, ועיין בספר אוצר הגדולים בערכו).
והנה בהיות האדם לומד מתוך ספר מוגהה, (אז אפילו) ואם לא יאיר לו עומק הענין, (הנה עם כל זאת) יאיר לו (לתועלת הנוסחא המוגהת) אור מועט כאור הלבנה.
והענין, שבהיות עסק האדם בתורה בטעות, הנה הוא אוכל חטה עם הסובין שלה, והקמח עם הקליפה, והנה הוא בזה מערב קדש בחול ח"ו, ובזה הוא מחזק הקליפות ומעמידם. וזה הפך כוונת הרשב"י ע"ה בחיבור זה הספר הנכבד, כי כוונת הרשב"י שעל ידי העסק בספר הזהר יהיה ביטול הקליפות, ויקל הגלות, והשבתת קטרוגים, שהם לוחמים בכל עת ובכל שעה נגד ה' ונגד שכינתו ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות. ועל ידי העסק בספר הזהר בלי טעות יתבטלו הקליפות, ויזכו ישראל אל הגאולה בע"ה.
ב. ספר "זהרי חמה", הוא פירוש נפלא על הזהר בראשית והוא חלק א' מספר "אור החמה" עכ"ל. ואינו כן כי ספר "אור החמה" הוא פירוש גדול ממז"ה הנזכר ג' חלקים גדולים על ג' חלקי הזהר. וספר "זהרי חמה" הוא קצור "ירח יקר" שחיבר הרב עיר וקדיש מהר"א גאלאנטי על הזהר. ויש אתנו על ספר שמות זהרי חמה כ"י (ונדפס בפרמישלא בשנת תרמ"ג), וכבר כתבתי כן בכמה מקומות.
ג. ספר "אור הגנוז" והוא פירוש על הלשונות העמוקים שבספר הזהר, והם מתוך כתבי המהרח"ו הגנוזים, (כנזכר בהקדמת הר"י צמח לספר קול ברמה (נדפסה מכת"י בראשונה בשנת תשמ"ב בסוף ספרו "תפארת אדם"), ומובא גם בשם הגדולים ח"א מערכת י אות רנז). ומתוך חידושיו שלו (נעתיק לדוגמא את שכתב בספר אור החמה ח"א דף א רט"ב: "והנכון בשמועה זו הוא מה שכתבנו בספר אור הגנוז, לכן לא הארכתי במה שמצאתי להרמ"ק ולשאר מפרשים", והבן כי בכלל שאר מפרשים הוא המהרח"ו). והספר אבד (שם הגדולים ח"ב מערכת א אות מה). אבל מצינו שבא זכרו הרבה פעמים בספר אור החמה, שכתב שם לעיין עליו.
ודע, שגם אבדו עוד ג' ספרים שחיבר רבי אברהם אזולאי על ג' חלקי הזהר, והם: ספר שושנה על ח"א, ספר המשכילים על ח"ב, וספר העמק שאלה על ח"ג, וכנראה שלא הסכימו מן השמים שיתגלו בדור יתום זה (שם מערכת ק אות טו). ונראה שעל ג' ספרים אלו כתב המחבר (בהקדמתו לספר אור החמה) "וכאשר ראיתי כי קצר גליון ספרי ספר הזהר מהכיל הלקוטות אשר לקטתי מהמפרשים הנזכרים (הרמ"ק המהרח"ו והרא"ג), אמרתי בלבי להעלותם על ספר בפני עצמו".
ד. ספר "אור החמה" הוא מאיר המעיין באור החמה הבהיר, להבין לשונות הזהר הבלתי עמוקים, ונהנים ממנו כל העם מקצה, המבין והבלתי מבין, (לשון המחבר בהקדמתו לספר).
בשער הספר נכתב כי הוא החלק השני מספר קרית ארבע. ספר זה (היינו חלק בראשית שמות ויקרא) נדפס מכת"י בראשונה בשנת תרל"ו-ט בירושלים על ידי הגה"ק רבי יחזקאל שרגא משינווא זיע"א. ואחר כך בשנת תרנ"ו-ח חזר הגה"ק רבי יחזקאל שרגא משינווא זיע"א, והדפיסו בשנית (את החלקים הנ"ל) מכת"י הנמצא אצל הרב שמואל העליר זצ"ל בצפת, (ואת חלק בראשית ושמות הדפיס) עם תוספת קיצור הרא"ג על הדף, שקודם לכן נדפס בפני עצמו בשם ספר "זהרי חמה", (והשלים אז לראשונה גם את ההדפסה לחלק ספר במדבר-דברים, כמבואר לקמן בסימן ד סעיף ה).
ופשר הדבר הוא, כי רבי אברהם אזולאי כתב בהקדמתו לספר "זהרי חמה" שרצה להדפיס את קיצור הרא"ג שבספר "זהרי חמה" בפנים ספר "אור החמה", אבל לא היה לו באפשר, ולכן נדפס ספר "זהרי חמה" בפני עצמו (אחר פטירתו, בונציה בשנת תט"ו נדפס ספר בראשית, ובפרמישלא בשנת תרמ"ג נדפס ספר שמות, כנזכר למעלה), וספר "אור החמה" בפני עצמו (בירושלים בשנת תרל"ו ספר בראשית ושמות), אבל אחר כך נמצא כתב יד השלם שבו נכלל ספר "זהרי חמה" בפנים ספר "אור החמה", ואותו הדפיס בשנית הגה"ק משינווא זיע"א בשנת תרנ"ו, כפי שהיה ברצון המחבר, והוא הנמצא היום תחת ידינו, (עיין בהקדמת הגה"ק משינווא זיע"א לספר אור החמה שפירט כל ענין זה).
ונזכיר עוד, כי ביאורי הרא"ג שנדפסו בספר זהרי חמה ונכללו אחר כך בספר אור החמה כנ"ל, הם רק עד אמצע פרשת תרומה דף קמ סע"ב, שכן מצויין שם (בפנים אור החמה הוא בדף קעח ט"ד) בזה הלשון: "עד כאן מצאתי מכתיבת יד המחבר זלה"ה, ושמעתי כי נתבקש בישיבה של מעלה, ונגנז האור עמו, ולא זכו העולם יותר". וכן רמז רבי אברהם אזולאי בהקדמתו לספר אור החמה שכתב: "וכאשר אינה ה' לידי ספר ירח יקר פירוש על "קצת" מאמרי הזהר לרא"ג, צרפתי עמהם קיצור מביאורו".
הנה הראינו לדעת, כי זכינו כיום לג' חלקי ספר "קרית ארבע" שנדפסו, והם ספר אור הלבנה, וספר זהרי חמה שנכלל עם הספר אור החמה.
אחד ומיוחד מחיבורי הראשונים שראינו לציינו בפרטות, הוא הספר החשוב "כתם פז" להמקובל הגדול רבי שמעון לביא, שהיה מגולי ספרד, ועלה להתיישב בעיר פאס שבארצות המערב. ושם משנת ש"ט חיבר את ביאורו "כתם פז" לבאר את מאמרי ספר הזהר על הסדר, בלשון יסודית וקלה להבנה.
ב. על המחבר וספרו כתב החיד"א (בספר שם הגדולים ח"א מערכת ש אות קסו) בזה הלשון: ואני שמעתי דהרב הנזכר היה דעתו ליסע לארץ ישראל, וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעין דת ודין ואפילו תפלה וברכות כתקנן, ואמר בלבו כי טוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה', וזה יותר מהליכת ארץ ישראל, וכן עשה, והצליח כמעט לגיירם, והרביץ תורה שם והיה זה בשנת ש"ט. וחיבר פירוש ארוך על הזהר על ספר בראשית וספר שמות, והוא מצוי בטריפולי ותונס. ואני ראיתי ספר אחד גדול חלק א' מפירוש הרב הנזכר.
והרב הנזכר הוא שיסד פיוט בר יוחאי. ועתה נדפסו ב' חלקים פירושו להזהר בראשית ונקרא הספר כתם פז גימטריא שמעון לביא ז"ל. גם פ"ז ר"ת פ'ירוש ז'הר.ג. הנה החיד"א סתם והטעים כי שם הספר נקרא "כתם פז", ואכן בהקדמת המגיה הראשון לספר (הנדפסת בליוורנו בשנת תקנ"ה, כר"ן שנה אחר שהיה הספר גנוז בכת"י) כתוב, כי החיד"א הוא זה שקרא את שם הספר "כתם פז". ונראה כי המחבר לא הספיק להשלים את חיבורו על כל ספר הזהר, ולכן לא קרא לו שם (עיין בהקדמת הריא"ז לספר ביאור השיר בר יוחאי).
ד. ספר "כתם פז" נכתב במקורו על ספר בראשית ושמות מהזהר (כעדות החיד"א בסעיף ב), אבל אנו לא זכינו לראות בנדפס רק את הביאור על ספר בראשית, והנדפס הוא באריכות גדול, ובצרוף הקדמות נפלאות בחכמת הטבע, וביסודות האמונה להעמיד הדת על תלה, ולסתור את דעות המתפלספים שהיו בזמנו, שכן העלה המחבר בהקדמתו שכיון לטעם זה כעיקר ויסוד בחיבור.
ה. אחר כך בא הספר בדפוס בשנית בג'רבא בשנת ת"ש (וצילום מדפוס זה נדפס על ידי חברת אהבת שלום בשנת תשמ"א), ושם נסדרו המאמרים לפי ציון הדפים כליוורנו, והחלק השייך למאמרי הזהר שבתוספות שבסוף הספר והשייך להזהר חדש, שנדפסו בראשונה מעורבים בפנים, הנה כאן בדפוס השני סודרו בפני עצמם ובציון מקומם.
ולתשלום נזכיר כי רבי שמעון לביא חיבר גם ביאור מלים זרות הנמצאות בספר הזהר. וחיבר גם כמה פיוטים ובכללם הפיוט הנודע "בר יוחאי", שנהגו לאומרו בכל קהלות ישראל, וכבר נתחברו חיבורים ומאמרים שלמים לבאר את הפיוט, מהם כפשוטו ומדרשו, ומהם הורו על יסודו בהררי קודש ובסולם העליה על סדר הספירות.